בדיקת מערכת טעינה
מערכת טעינה קונבנציונאלית כוללת מלבד המצבר גם את האלטרנטור המכיל בתוכו את ווסת הטעינה ונורת טעינה בלוח המחוונים. מערכות הטעינה החדישות כוללות את ווסת הטעינה מחוץ לאלטרנטור באחד המחשבים וברכבים רבים קיימת מערכת בקרת ניהול אנרגיה, השולטת על מתח הטעינה וגורמת לניתוק מערכות חשמליות לא חיוניות בזמן שמתח הטעינה נמוך. בדיקת מערכת הטעינה שמתוארת בהמשך שייכת למערכות הטעינה הקונבנציונאליות. במערכת זו כאשר פותחים את מתג ההצתה, נורת הטעינה מקבלת פלוס מהמצבר דרך הנתיך והמתג ואת המינוס דרך ווסת הטעינה האלקטרוני בתוך האלטרנאטור ודרך הפחמים והרוטור באלטרנטור. כאשר מנוע הרכב מונע, המינוס דרך האלטרנטור, הופך דרך שלושת דיודות הטריו בתוך האלטרנטור לפלוס ולכן, נורת הטעינה כבית. כאשר נורת הטעינה דולקת חלש כשהמנוע מונע, לרוב יש תקלה בתוך האלטרנטור – אחת מדיודות הטריו שרופה.
בדיקת טעינה נעשית לרוב אחרי שלקוח מתלונן שלדעתו המצבר "נגמר" אחרי שהרכב חנה מספר שעות או מספר ימים ללא התנעה.
בדיקה ראשונה: בדיקת כיסוי טעינה
מטרת בדיקה זו לוודא שכשהמנוע פועל בסיבובי סרק וצרכנים כגון מזגן, אורות גבוהים ומגבי שמשות פועלים. עדיין זורם זרם טעינה למצבר, ללא תלות במתח הטעינה (שבמצב כזה יהיה מעל 13.3 וולט). לצורך הבדיקה יש לחבר מד זרם בקו המינוס של המצבר (כשהמנוע מדומם ומתג ההצתה סגור). יש לפתוח את מתג ההצתה ולראות שמופיע מינוס בצג של מד הזרם. לאחר מכן יש להתניע את המנוע ולצפות בצג המכשיר שצריך לעבור ממינוס לפלוס. בשלב זה כשהמנוע עדיין בסיבובי סרק, יש להפעיל את האורות הגבוהים, המזגן ומגבי השמשות ולצפות בצג מד הזרם קריאה תקינה תהייה זרם בסימן פלוס, כלומר, יש טעינה ולא פריקה.
בדיקה שנייה: בדיקת ההספק המרבי של האלטרנטור
מטרת בדיקה זו לבדוק את ההספק המרבי הנומינלי של האלטרנטור, לצורך כך יש להתניע את המנוע ולהביאו למהירות של כ – 2500 סל"ד. יש להפעיל את האורות הגבוהים, מזגן וחימום שמשה אחורית או את מגבי השמשות. קריאת מד הזרם צריכה להיות: הזרם המרבי של האלטרנטור 70% ´
לדוגמא, עבור אלטרנטור 75A.
70%X75 = 52.5A
בדיקה שלישית: בדיקת מפלי המתח במעגל הטעינה
מטרת בדיקה זו לוודא שאין התנגדות חריגה במעגל ההספק הראשי בין האלטרנטור למצבר. בדיקה זו נחוצה במידה ובבדיקה הקודמת רואים שזרם הטעינה נמוך מהוראות היצרן, והמתח שמגיע למצבר נמוך מהמתח שיוצא מהאלטרנטור. לצורך הבדיקה יש לבדוק את מפל המתח בין הקוטב החיובי של המצבר לבורג היציאה הראשי של האלטרנטור. יש להתניע את המנוע ולהביאו ל – 3000 סל"ד. יש להפעיל את העומס החשמלי המרבי כגון אורות גבוהים, מזגן, חימום שמשה אחורי ומגבי שמשות. בבדיקה זו אסור שהקריאה של מד המתח תעלה על 0.5V. אם ההבדל גדול ממפל מתח זה, הדבר מציין על התנגדות מוגזמת בקו הפלוס בין המצבר לאלטרנטור.
בשלב השני יש לבדוק את מפל המתח בקו השלילי של האלטרנטור, בין הקוטב השלילי של המצבר לבין גוף האלטרנטור. יש לבדוק את מפל המתח באותם תנאים של הבדיקה הקודמת. בבדיקה זו אסור שהקריאה של מד המתח תעלה על 0.25V.
בדיקה רביעית: בדיקת מתח הוויסות
מטרת בדיקה זו לזהות האם אין טעינת יתר. לצורך כך יש לדאוג שמצבר הרכב יהיה טעון ואף צרכן כגון אורות או מאוורר המנוע החשמלי לא יפעל. יש להתניע את מנוע הרכב ולהביאו – 3000 סל"ד ולצפות שזרם הטעינה למצבר ירד מתחת ל – 10A. בשלב זה קריאת מד המתח צריכה להיות לפי הוראות היצרן בסביבות 14.5V.
בדיקה חמישית : בדיקת תקינות הסטטור והדיודות באלטרנטור
מטרת בדיקה זו לזהות באמצעות סקופ האם המתח של האלטרנטור מיושר לגמרי, במקרה זה הסטטור והדיודות תקינים. לצורך כך יש להתניע את המנוע ולהביאו למהירות של כ – 2500 סל"ד. יש להפעיל את האורות הגבוהים, מזגן וחימום שמשה אחורית או את מגבי השמשות. במידה ואחת מהדיודות או אחד מסלילי הסטטור יהיו פגומים, המתח של האלטרנטור לא יהיה מיושר והספק האלטרנטור יקטן. קריאה תקינה צריכה להיות גלית ברמה של 14V.